הנוירו-ביולוג Gerald Hüther הראה שחוויות לפני הלידה תורמים לתכנות הזיכרון שלנו. אכן, במהלך החיים שלנו ברחם, זה הזמן בו נוצרת הרשת של נוירונים וסינפסות ויכולות הצפונות בנו אשר אינם מנוצלות, נעלמות. מוחו של העובר מוכן לחוויות שעתידות לבוא בהתבססו על החוויות שחווה במהלך החיים ברחם אימו, הוא מפתח תבנית אשר מחזיקה חלק גדול בקביעת הקיום העתידי של האדם. עקב עובדה זו חשוב לקחת בחשבון השפעות שליליות כגון המתח של ההורה, סבלו וחסרונותיו, בשילוב עם גורמים סביבתיים. למרות זאת הרגשות העזים שעולים במהלך הלידה ומיד אחריה, עשויים לרכך את התבנית הזו ולהטביע מחדש מסרים חדשים, חיוביים או שליליים. מסיבה זו לידתו של ילד יכולה להיות הזדמנות מצוינת לשבור את המעגל האכזרי, בתנאי שההורה מוכן להתמסר לרגשות שמגע אינטנסיבי עם תינוקם עלול לעורר. אז יכול גוף ההורה להפיק אוקסיטוצין ופרולקטין, כמתואר על ידי מייקל אודנט (1) כהורמוני האהבה והדאגה. הורמונים אלו מנחים את התנהגות ההורה כך שתגרום להגעתו של הילד להיות שלווה ככל הניתן, מה שיוודא שהילד לא יצטרך עקב כך להרחיק את עצמו מרגשותיו כדי להימנע מהזכרות בהם.

יש סיכון שאירועים מכאיבים אשר הם מעבר ליכולת ההתמודדות של הרך הנולד השברירי, כגון הפרדה מן האם בלידה ותחושות הנטישה שנגרמות מכך, יודחקו. מאוחר יותר המבוגר כנראה ירחיק את עצמו מאותם תחושות כואבות וינסה לשכוח אותן, ובכל יוצר מחיצה פנימית אשר עשויות להיות לה השלכות מזיקות על ההתנהגות החברתית שלהם. המבוגר אשר לא עיבד את הרגשות שלו למעשה מסתכן בביטוי הסבל שלו דרך התנהגות. עלינו לשקול את ההשפעות של השבר הרגשי הפנימי הזה כאשר צצות בעיות שונות של קשר. ייתכן אף שיש קשר בין האבדן של האינסטינקטים הטבעיים, קושי של האדם במציאת דרכו בחיים והנטייה לחפש בטחון באמונה דוגמאטית, ידע ומערכות חינוך אשר מכתיבות מה נכון ומה לא, מה טוב ומה רע, מה בריא ומה מזיק וכדומה. מחסור במגע גופני עשוי גם לשחק תפקיד בהיחלשותה של מערכת החיסון (הערכה עצמית פגומה והיעדר של חלב לידה, החלב הראשון שנותן דחיפה למערכת החיסון). אם ההפרדה בין אם לתינוק מתרחשת בצירוף עם מערכת ערכים אשר מחשיבות מגע גופני כוולגארי, דבר זה עלול לתמוך בהתפתחות של אישיויות שמורות, אשר אינן מסוגלות לבטא רגש, או להבין מצוקה אנושית.

עירוב הרפוא...

עד לאחרונה לא נעשה מחקר שבדק את ההשפעות של הכיוון של עגלת ילדים על מערכת הגומלין בין הורים וילדים ועל רמות הלחץ של הילדים. מחקר בנושא זה נעשה עכשיו תודות לצוות של מדענים מאוניברסיטת דנדי בסקוטלנד, אשר פרסמו את התוצאות שלהם בנובמבר האחרון. מחקר זה מראה כי ילדים אשר עוברים ממקום למקום עם פנים הפונות החוצה, יכולים להיות מבודדים מבחינה רגשית ועשויים לפתח מיומנויות שפה דלות יחסית.

המחקר, בהובלה ד"ר מ. סוזנה זידייק, פסיכולוגית התפתחותית, בשיתוף פעולה קרוב עם הקרן לאוריינות לאומית ((National Literacy Trust*, התמקד על ההשפעות של הכיוון של עגלת ילדים על מערכת היחסים הורה/ילד. הפרויקט כלל שני מחקרים. הראשון היה מחקר לאומי, בו נאספו יותר מ-2000 צפיות בזוגות של הורה-ילד, שתיעדו בשיטתיות את האינפקציות החברתיות של המשפחות שהתרחשו בזמן שימוש בעגלה. המחקר השני התמקד גם בצפיית אינטראקציות אם-תינוק וגם בצפייה בסממנים של לחץ אצל התינוקות (כדוגמת קצב דפיקות לב מוגבר) בשני כיווני עגלה שונים. המחקר שמוכיח שהסגנון הנפוץ ביותר של עגלת ילדים, כאשר התינוק פונה החוצה, ייתכן ומערער את התפתחות ה...