לידה היא אחד מהאירועים המשמעותיים ביותר שנחווה בחיינו. נחשול הרגשות והתחושות שמגיע איתה משבש עמוקות את האם ואת הילד וכן את כל אלה הסובבים אותם. מעבר "ההלם האלים" הזה עלול להיות פחות או יותר טראומתי עבור ביצור הקטן הזה שאך לפני רגע קל עזב פקעת נעימה ומוגנת. בין אם החוויה היא חלקה או מלאת מתחים, הגעה לעולם היא בכל אופן שלב נחרץ בחייו של אדם.

אילו השלכות עלולות לנבוע מהפרדות מוקדמת בין אם לילד ברגעים שלאחר הלידה?

איך אנחנו יכולים לתקן מחיצות פנימיות על מנת לשנות את ההתנהגות שלנו כלפי ילדנו שלנו?(1)

על אילו צרכים עונה מגע גוף בין אם לתינוק ואילו יתרונות זה מביא?(2)

שנת 1850 הייתה השנה בה הופיעה עגלת התינוקות הראשונה. עד הנקודה הזו, בני מעמד האיכרים לרוב נשאו את תינוקותיהם, מה שאפשר להם להתנועע ולהמשיך במשימות הרבות שהיו כרוכות בדרך קיומם. מצד שני, במשפחות עשירות יותר, תינוקות לרוב הופרדו מאימותיהם וניתנו לאחיות מקצועיות שיתנו להם חלב ונחמה. הטלת האחריות לגידול ילד אצל אחות או מטפלת היו סימן לשגשוג. כאשר עגלת התינוקות של ויקטוריה, מלכת אנגליה, הותאמה לצרכים של חצר המלוכה שלה, העגלה הופיעה במהרה במשקי בית עשירים שראו בכך סימן נוסף לעושרם. בהדרגה, המנהג של נשיאת תינוקות ננטש. בתחילת המאה העשרים מגע גוף נחשב למזיק ורווחה האמונה שזה יפנק את הילד, ובכך יעלה הסיכון שהילד יהיה גחמני יותר ועצמאי פחות בשלבים מאוחרים יותר. הפקה של פורמולה לתינוקות בשנות ה-50 של המאה העשרים רק העמיקה את הפירוד בין הילד, לבין חזה אימו.

להפרדה המוקדמת (1) של הרך הנולד מאימו, הנפוצה בחלקי העולם שלנו כבר מספר דורות, יש השפעה יסודית על ההתפתחות העתידית של התינוק. הפרדה שכזו, מיד לאחר הלידה, מתערבת ברגע יקר הערך בו הטבעה אמורה להתרחש. הטבעה היא תהליך ההתקשרות והזיהוי שמתרחשת מיד אחרי לידה בכל היונקים, כולל בני אדם. תוצאות התופעה הן קשר חושי טוטאלי ומהווה גורם להתחלת הפעלת האינסטינקטים של זיהוי הדדי אצל האם והתינוק מה שעוזר לאם להגיב בצורה מתאימה לצרכי התינוק שלה, ומאפשר לתינוק להתפתח באופן הרמוני.  

בעקבות שנים של התפתחות אישית והתנסויות בעבודה גופנית ורגשית, התרפיסט השוויצרי ווילי מאורר משוכנע שהקשר בין אם וילד הוא היסוד להתפתחות הרמונית של האדם. הוא מאמין שאנחנו עדיין איננו מודעים להשפעות ארוכות הטווח שיש לרגעי החיים הראשונים שלנו עלינו, ובייחוד, של החשיבות של המגע הגופני שלנו עם אימותינו. אם שהופרדה מתינוקה מתארת כך "במשך שנים חשתי תחושת אבדן שלא יכולתי לזהות, אך אשר מנעה ממני להרגיש באופן מלא ולחיות לפי האינסטינקט האימהי שלי". הביטחון המלא שנרכש דרך הטבעה, יאפשר לילדה הקטנה להתנגד מאוחר יותר לרופאים שימליצו לה להיפרד מתינוקה ברגעים הראשונים לאחר הלידה, כאשר היא תהפוך לאימא בעצמה.

_{הערה 1: הפרדה בין אם לילד מתייחסת למנהג הנפוץ של השארת התינוק בידי אימו רק לרגעים קצרים אחרי הלידה, מסירתו לאנשים שהם זרים עבורו, והשארתו לבד בעריסה, או בחדר אחר. הרך הנולד מרגיש בעקבות כך רגשות עמוקים של נטישה וחרדה ממוות.}  

בלידה, לתינוק יש צרכים מדויקים: להרוויח תועלת מקשר חושי טוטאלי עם אימם, תחושה של חום וביטחון שנובעת מקרבה זו, להיאחז ולשמוע את דפיקות ליבה ( רפלקס פאלמר- אחיזה), לינוק- לשיכוך רעב וצמא (רפלקס היניקה), לזהות במבט אימו את הדאגה הרכה בכך שהוא יצור ייחודי, הראוי לכל אהבתה ( תופעת ההשתקפות). מכיוון שהתינוק מרגיש שמילוי הצרכים האלו הוא שאלה של הישרדות, התינוק מבטא אותם בקול רועש ואנרגטי. "בכי של תינוק נובע מנקודת מבט ביולוגית, והוא מאפשר לתינוק להנפיק אות אזעקה אקוסטי, ממש כפי שעושה חיית כיס קטנה כאשר היא מאבדת קשר עם אימה, האדם אשר מגן עליו..."(2) כאשר הורה מגיב באדישות, החוויה עלולה לגרום לתינוק בשלבים מאוחרים יותר להאמין שאין טעם לבטא בקול את צרכיו. הוא עלול להסתמך על פתרונות חלופיים. למשל, בקבוק של תינוק או מוצץ עלולים להוות תחליף לשד של אימא, והדובי או כל חפץ מעבר אחר (שמיכת נחמה) יכולים להיות אמצעים למילוי ההיעדרות של מגע פיזית. בהגיעם לבגרות, חלקם עשויים לנסות למלא את החסר מילדותם דרך שימוש מופרז בתרופות, סיגריות, אלכוהול או סמים. הם גם עשויים לנסות למלא את החסר על ידי סיפוק צורך כפייתי לשתלטנות, על ידי מעקב מוגזם אחרי אופנה או על ידי לקיחת חופשות רבות כדי לברוח מאפרוריות חיי היום יום שלהם. 

הערה 2: פרופסור ד"ר ברנרד האסנסטין, מומחה לביולוגיה התנהגותית, אוניברסיטת פרייבורג