הנוירו-ביולוג Gerald Hüther הראה שחוויות לפני הלידה תורמים לתכנות הזיכרון שלנו. אכן, במהלך החיים שלנו ברחם, זה הזמן בו נוצרת הרשת של נוירונים וסינפסות ויכולות הצפונות בנו אשר אינם מנוצלות, נעלמות. מוחו של העובר מוכן לחוויות שעתידות לבוא בהתבססו על החוויות שחווה במהלך החיים ברחם אימו, הוא מפתח תבנית אשר מחזיקה חלק גדול בקביעת הקיום העתידי של האדם. עקב עובדה זו חשוב לקחת בחשבון השפעות שליליות כגון המתח של ההורה, סבלו וחסרונותיו, בשילוב עם גורמים סביבתיים. למרות זאת הרגשות העזים שעולים במהלך הלידה ומיד אחריה, עשויים לרכך את התבנית הזו ולהטביע מחדש מסרים חדשים, חיוביים או שליליים. מסיבה זו לידתו של ילד יכולה להיות הזדמנות מצוינת לשבור את המעגל האכזרי, בתנאי שההורה מוכן להתמסר לרגשות שמגע אינטנסיבי עם תינוקם עלול לעורר. אז יכול גוף ההורה להפיק אוקסיטוצין ופרולקטין, כמתואר על ידי מייקל אודנט (1) כהורמוני האהבה והדאגה. הורמונים אלו מנחים את התנהגות ההורה כך שתגרום להגעתו של הילד להיות שלווה ככל הניתן, מה שיוודא שהילד לא יצטרך עקב כך להרחיק את עצמו מרגשותיו כדי להימנע מהזכרות בהם.

תינוקות אשר סבלו במהלך הלידה צריכים לבכות, אפילו כאשר הכאב שכך. לבכי זה יש השפעה מרגיעה והוא עוזר לתינוק להפנים את הדברים שחוו זה עתה. ברגע זה הם צריכים להיות מעורסלים בזרועות אימם כדי לאפשר לרגשותיהם להיות מבוטאים בחופשיות. הצורך של התינוק לבכות עשוי להימשך מספר שעות וחיוני שהאם תאפשר לתינוקה להוציא את כל המתח הזה. היא צריכה להיות שלמה מספיק עם עצמה על מנת לסבול את כל הבכי הזה, אשר לעיתים קשה לשמוע אותו. אם התינוק מרגיש אהוב ומובן על ידי אימו, הוא יוכל להתגבר על ההלם של הלידה ולמצוא את זהותו שלו. חיבור מחדש עם הילד הפנימי הפצוע שלנו והיכולת לאפשר לרגשות שעולים מכך לצוף צורכים אנרגיה, זמן ומחויבות, אך הם גם הזדמנות לגדול ולנהל טוב יותר את הקונפליקטים הפנימיים שלנו בעתיד. עבודה פנימית זו עשויה לוודא שלא נחזור וננציח את הטעויות של ההורים שלנו, אשר לרוב אנו משכפלים אותן באופן בלתי מודע בילדים שלנו, למרות רצונותינו לחסוך מהם את הסבל שאנחנו סבלנו. למעשה, המחיצה הפנימית הזאת היא שמונעת מאיתנו את ההכרה בטרגדיה של ההיסטוריה האישית שלנו והפקת הלקחים ממנה. על ידי התחברות לפצעים העמוקים שלנו ותוך כך, הבנת אי-הסדר האנושי, אנו יכולים לעזור בצורה טובה יותר לאלו הסובבים אותנו, להתחבר מחדש עם עצמם.

במהלך תהליך זה של תשאול אנו עלולים לחוות טלטלה רגשית ולהרגיש פגיעים, אך זהו מסע הכרחי על מנת לשנות באופן אמיתי ועמוק את תפקודינו וכתוצאה מכך, את התנהגותנו כלפי הילדים שלנו. עלולים לצוץ מצבים בהם אנו בקשר עם ילדים, כפי שקורה ברגעים אחרים רבים בחיינו,אשר "נבחרו בקפידה" בדיוק על מנת לעורר בנו מצבים דומים ובלתי פתורים אשר נקברו בזהירות אך מתפקדים מתחת לפני השטח. על ידי שחרור רגשותינו, אנחנו יכולים לנסות להבין ולבטא את הצרכים הסמויים שלנו ומתוך כך למצוא פתרון משביע רצון לחוסר האיזון שלנו. אם יש לנו את האומץ להרשות להם לעלות ולבוא לידי ביטוי, אנחנו נהיה מודעים להם והם כבר לא יהיו קבורים, כך נפתח תבניות מחשבה אותנטיות יותר.

הערה 1: המנתח ורופא הנשים ד"ר מייקל אודנט הציג את המושג חדרי לידה "כמו בית" ובריכות לידה. אישיות המוכרת ברחבי העולם, מכובד על החוזק המדעי שלו, מייקל אודנט הוא הסופר של מעל 50 מאמרים מדעיים ו-11 ספרים. בשנת 1986 הוא ייסד את המרכז למחקר רפואה ראשונית בלונדון (the Primal Health Research Centre)אשר מטרתו לחקור את ההשפעות של אירועים שמתרחשים במהלך "התקופה הראשונית" (מן ההתעברות ועד יום ההולדת הראשון) הקשורים לבריאות ולהתנהגות של הילד, על המבוגר שהוא עתיד להיות.